הקורונה הגיע לחיינו לפני קצת יותר מחצי שנה וטרפה את כל הקלפים. היא שינתה את חיינו ללא הכר והפכה אותם לשונים בתכלית מכל מה שהכרנו או שדמיינו שנחווה, כאשר "בידוד" הפך לשם המשחק בו אנו מדלגים בין סגר לסגר ובכל פעם שנראה כי הנה קרב הסוף של הסאגה הכה-מפרכת הזאת, מגיע סגר נוסף.
ברמה האישית, הדבר הבולט ביותר הוא הגעגועים לבני משפחתנו, במיוחד עבור מי מאיתנו שהוריו או סביו, שיהיו בריאים, נמצאים בקבוצת סיכון מפאת גילם או לאור מחלות רקע… ואחרי הגעגועים למשפחה, החברים ואפילו מקום העבודה שאהבנו לשנוא, מגיעים כל הדברים החומריים שמילאו את חיינו והפכו לעניין של מובן מאליו, כך שרק בהעדרם אנו מבינים שהם היו עבורנו כמו אוויר לנשימה.
בתי קפה, נסיעה ברכבת, טיול לקניון, אחר צהריים בפארק, בירה ומטקות בים, גינת כלבים עם הכלב, דייט, חיבוק, טפיחה על השכם… איפה היינו בתחילת 2020 ואיפה נהיה לקראת סיומה? לא ברור. בעיקר הרבה סימני שאלה וחללים שהותירו אחריהן פעולות יומיומיות שעוד לא התמלאו בפעילויות חדשות.
קפיצה קטנה לחו"ל…או לא
בהקשר זה, אחד הדברים לו אנחנו באופן אישי מתגעגעים עד מאוד הוא טיסות לחו"ל וביקור במחוזות חדשים. כן, קצת מוזר להודות אבל בימים שלפני הקורונה לרבים מאיתנו היה תחביב מוזר במעט והוא איתור הטיסה הזולה ביותר במנועי החיפוש והרכבת טיול משגע בתקציב דל, אחד כזה שאם מספרים עליו לחברים הם לא מאמינים איך הצלחנו לבקר ביעד שווה, ללון במלון לא רע ולהנות משלל אטרקציות מקומיות ועדיין לסגור את החודש.
ואז הגיעה הקורונה, נסגרו השמיים ואנחנו נותרנו עם תחביב שאין לו תכלית בעולם המוזר של היום בו הביקור בחו"ל הוא בעיקר באמצעות הרשת אשר מציעה לנו מפות וצילומי לוויין באמצעותם אנו מדמיינים שאנחנו מטיילים בפורטוגל, גרמניה או תאילנד הרחוקה.
אך חלפו הימים ובלי לשים לב עברה יותר מחצי שנה. הנהלים השתנו, הפרוטוקלים דוייקו, בדיקות הקורונה הפכו לנגישות ומהירות הרבה יותר ולאט לאט החלו מדינות ברחבי העולם לפתוח את שעריהן (גם אם באופן מוגבל וסלקטיבי) בפני תיירים מרחבי העולם. אפילו נפתח בפנינו יעד חדש שנקרא איחוד האמירויות, אליו יתחילו טיסות בקרוב. אומנם רובן מבקשות הוכחות, בדיקות ואף שהות בסגר מקומי לאחר הנחיתה, אך מי שכל כך צמא לקצת תרבות זרה עשוי למצוא את החבילה אטרקטיבית גם במתכונת החדשה.
חו"ל בימי קורונה – קצת אחרת אבל אפשרי
אם כך, החדשות הטובות הן שאפשר לחזור לעסוק בתחביב המוזר, גם אם הוא דורש התאמות בהתחשב במציאות ההזויה המשתנה בלי הרף. אפשר לחמם את האצבעות, לחבר את הלפטופ לטעינה ולהכנס למנוע החיפוש המועדף עליהם בו תקלידו מילים פשוטות שלפתע הופכות לכל כך מתוקות: "מלונות באתונה… טיסות לאמסטרדם… מסעדות בברלין…"
החדשות הפחות טובות הן שבימי הקורונה גם החופשות וודאי יהיו שונות ממה שזכור לנו, נאלץ לרכוש ביטוח רפואי מתאים – אחד כזה מהסוג של הביוקר שכולל גם אשפוז ממושך (לא עלינו!) והטסה לארץ, להצטייד במסיכה-כפפות-אלכוג'ל, וגם לקחת בחשבון שאולי פתאום המדינה הירוקה אליה טסנו תהפוך לאדומה והנה, יצאנו מסגר אחד ואנחנו חוזרים לסגר נוסף.
האם הסיכון שווה? על זה רק אתם תוכלו לענות. אנחנו בינתיים חוזרים לחמם את האצבעות ולחלום על היעד הבא בו נבקר. רק בריאות.
